קרה לכם פעם שקיבלתם מסר קצר ממישהו, וכשרציתם להעביר אותו הלאה הייתם צריכים להסביר אותו באריכות כדי שכולם יבינו בדיוק למה הכוונה?
רגע אחרי שמסתיימים הסיפורים הגדולים על יציאת מצרים, ה' נותן לעם ישראל מצוות מיוחדות, כמו אכילת מצה והנחת תפילין. המצוות האלה נועדו לעזור לנו לזכור לתמיד את הנסים הגדולים שהוא עשה לנו, ולהזכיר לנו שהוא תמיד משגיח עלינו.
כשה' פונה למשה, מופיעה המילה וַיְדַבֵּר. המילה הזו מלמדת אותנו שה' דיבר עם משה בצורה ברורה מאוד, פנים אל פנים, והסביר לו לעומק את כל הפרטים של המצוות. מיד לאחר מכן מופיעה המילה לֵּאמֹר, שמשמעותה פשוטה: ה' מבקש ממשה להעביר את הדברים הלאה אל בני ישראל. ה' בחר לעשות זאת דווקא דרך משה, כדי לחלוק לו כבוד ולתת לו את הזכות הגדולה ללמד את העם.
אבל יש כאן משהו מרתק. הציווי שה' נותן למשה הוא קצר ותמציתי, ואילו כשמשה מעביר את הדברים לעם, הוא מסביר אותם בפירוט רב. זה לא במקרה! הפער הזה מלמד אותנו איך התורה שלנו בנויה: הציווי הקצר של ה' מייצג את התורה שבכתב, וההסבר המפורט שמשה מוסר לעם מייצג את התורה שבעל פה, שמשלימה אותה ועוזרת לנו להבין בדיוק איך לקיים את המצוות.