קרה לכם פעם שנסעתם לטיול, ובמקום לנסוע בדרך הכי קצרה ומהירה, ההורים שלכם בחרו לנסוע בדרך ארוכה ועוקפת? כשבני ישראל יצאו סוף סוף ממצרים, ה' עשה בדיוק את זה. במקום לקחת אותם במסלול הקצר והרגיל לארץ ישראל, הוא בחר בשבילם מסלול אחר. המילה וַיַּסֵּב מלמדת אותנו שה' שינה את הכיוון שלהם לדרך עוקפת. למה? כי ההליכה במדבר הייתה בשבילם זמן חשוב של הכנה. ה' רצה להרחיק אותם מההרגלים של מצרים, ללמד אותם לסמוך עליו, ולהכין אותם לקבל את התורה. בנוסף, ה' רצה למנוע מהם לפגוש אויבים מיד על ההתחלה, כדי שלא ייבהלו וירצו לחזור אחורה למצרים.
המסלול שלהם מתואר במילים דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם־סוּף, כלומר הדרך שעוברת במדבר ומובילה אל הים. חשוב לדעת שהמילה סוּף לא אומרת שזה סוף העולם, אלא מתארת מקום של מים שגדלים בו הרבה קנים וצמחים.
למרות שהם הלכו בדרך עוקפת, הם ממש לא ברחו בפחד. המילה וַחֲמֻשִׁים מגלה לנו שהם יצאו כשהם נושאים כלי נשק, ממש כמו צבא מסודר. הם צעדו בגאווה כמו אנשים חופשיים, ולא כמו עבדים שמנסים לברוח. זה גם מסביר מאיפה היו להם כלי נשק למלחמות שהיו להם אחר כך במדבר, וזה גם מלמד אותנו כלל רוחני חשוב: גם כשה' עושה לנו נסים גדולים, אנחנו צריכים לעשות את החלק שלנו, להתכונן כמו שצריך בדרך הטבע, ולדעת שהעזרה האמיתית תגיע משמים.