שמות, פרק י״ג, פסוק ד׳

הציון המדויק של הזמן שבו הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים נועד לקבוע לדורות כי חג הפסח חייב לחול תמיד בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, התקופה שבה תבואת השעורה מתחילה להבשיל. דרישה זו מחייבת להתאים את לוח השנה הירחי לעונות השנה באמצעות עיבור השנה, וכך מועדי ישראל נקשרים למחזוריות החקלאית. מעבר לכך, עונת האביב מסמלת התחדשות לאומית שבה האמונה הושרשה בלב העם בטבעיות, ממש כשם שהזרעים נקלטים וצומחים באדמה בקלות בעונה זו. בנוסף, אזכור החודש מדגיש את חסד ה' שהוציא את העם במזג אוויר נוח ונעים, במטרה לאפשר להם מסע מהיר וקל ישירות לארץ ישראל, תוכנית שהתעכבה לאחר מכן רק בעקבות חטא העגל.