שמות, פרק י״ג, פסוק כ׳

בני ישראל מתקדמים במסעם באופן מתוכנן ובעל תכלית, כאשר הם וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת, בין אם מדובר בשם המקום ובין אם באזור שבו הקימו סוכות. בניגוד ליציאה הניסית והמהירה ממצרים, העובדה כי הם וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם מעידה על הליכה טבעית שדרשה מאמץ, עייפות ומנוחה, ככל הנראה ביום השני לצאתם. איתם ממוקמת בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר, בנקודת הגבול האחרונה של האזור הפורה והמיושב לפני תחילתה של שממה ללא דרך סלולה. ההגעה למקום שומם זה נועדה לבחון את אמונתם בה' ולהוכיח את נכונותם המלאה להיכנס לאזור המסוכן. כך הובהר מראש כי החזרה לאחור שתצווה עליהם בהמשך אינה נובעת מפחד, אלא מהווה תכסיס אלוהי מכוון שנועד להטעות את פרעה.