יחזקאל, פרק י״ב, פסוק י״ט

הנביא פונה אֶל עַם הָאָרֶץ, הם גולי בבל, ונושא בפניהם נבואה על אודות אלו שנותרו מאחור, לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. בזמן המצור הצפוי יאחזו הנצורים באימה, בעצב ובתדהמה, ולכן לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ. חרדה קיומית זו ומוראות המצור יובילו לכך שלְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ, כלומר הארץ תהפוך לשממה ותתרוקן מִמְּלֹאָהּ, מכל העושר והשפע האנושי שמילא אותה בעבר. חורבן זה יבוא כעונש ישיר מֵחֲמַס כׇּל הַיֹּשְׁבִים בָּהּ, שכן בגלל מעשי הגזל והעושק שלהם נתן ה' בלבם למרוד בבבל, מרד שהביא עליהם את המצור ואת אובדן הארץ.