יחזקאל, פרק י״ב, פסוק י״ב

צדקיהו המלך, שהוא הַנָּשִׂיא אֲשֶׁר־בְּתוֹכָם, נמלט מירושלים הנצורה באישון לילה כשהוא נושא בעצמו את חפציו או מרים את שולי בגדו כדי לרוץ, ולכן אֶל־כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה. מכיוון שפתחי העיר חסומים, עבדיו פורצים עבורו פתח מילוט דרך הקיר או דרך מערה סודית, וכך בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ. בעת בריחתו המלך פָּנָיו יְכַסֶּה כדי להסוות את זהותו מרודפיו, וכן מתוך בושה על כך שהוא נוטש את בני עמו. הכתוב מוסיף יַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת־הָאָרֶץ, כלומר לא יראה בעין, כרמז לעונשו העתידי שבו יעוורו את עיניו, או כביטוי של מידה כנגד מידה: כשם שהעלים עין מעשיית צדק בעבר, כך כעת הוא בורח בבושה ואינו רואה דרך להינצל.