יחזקאל, פרק י״ב, פסוק י״ב

תארו לעצמכם שאתם צריכים לברוח מהבית שלכם באמצע הלילה, בחושך מוחלט ובשקט גמור, כדי שאף אחד לא ירגיש. זה בדיוק מה שקרה בירושלים בשעותיה הקשות ביותר. המנהיג החשוב ביותר, הַנָּשִׂיא אֲשֶׁר־בְּתוֹכָם, שהוא צדקיהו המלך, נאלץ לעזוב את הארמון שלו ולברוח. בדרך כלל, מלך לא סוחב דברים בעצמו ויש לו משרתים שעושים זאת עבורו, אבל הפעם אֶל־כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה, המלך נושא בעצמו את החפצים שלו על הכתף בחושך של הלילה כדי לא לבלוט ולהסתתר. בגלל שצבא האויב הקיף את כל פתחי העיר, אי אפשר היה לצאת בדרך הרגילה. לכן, בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ, העבדים של המלך חפרו ופרצו פתח סודי דרך הקיר כדי להבריח אותו החוצה. בזמן הבריחה, המלך פָּנָיו יְכַסֶּה. הוא עושה זאת גם כדי שלא יזהו אותו, אבל בעיקר מתוך בושה גדולה. קשה לו להסתכל לאנשים שלו בעיניים כשהוא עוזב אותם מאחור ובורח. הסיבה לכך מתוארת במילים יַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת־הָאָרֶץ. המילה לַעַיִן פירושה בעין. כשהוא היה מלך, הוא בחר להעלים עין מהצרות של העם שלו ולא דאג לעשות צדק. לכן עכשיו הוא נאלץ לברוח בבושה עם פנים מכוסות, ומרוב שהוא מסתיר את פניו הוא אפילו לא מצליח לראות את הדרך הנכונה להינצל.