הנביא מצטווה לערוך מיצג פיזי ודרמטי לעיני העם, המדמה יציאה לגלות. פעולה מוחשית זו נדרשת משום שתוכחות מילוליות כבר אינן מועילות מול העם, הממשיך להאמין להבטחות שווא כי ירושלים לא תיפול [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מטרת המעשים התמוהים היא לעורר את תשומת לבם של הצופים, כדי שישאלו לפשרם ויעבירו את מסר האזהרה לאחיהם שבירושלים [רש"י, מלבי"ם].
לצורך כך, נצטווה הנביא להכין כְּלֵי גוֹלָה. רוב המפרשים מסכימים כי מדובר בבגדים פשוטים ובציוד בסיסי לחיי נדודים ולדרך ארוכה, כגון מקל, תרמיל, כד וקערה [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גישה מדרשית מוסיפה כי אלו כלים דו שימושיים, כמו נאד מים המשמש גם ככרית, או שטיח המשמש לישיבה ולשינה [חומת אנך]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר בכלים ספציפיים כמו כלי שתייה וקערת לישה קטנה, שנועדו לאותת ליושבי ירושלים להצטייד כראוי, כדי שלא ייאלצו ללוש את בצקם על הקרקע המלאה בחצץ בעת גירושם [רש"י].
הנביא מצטווה לבצע את המעבר יוֹמָם. מילה זו מתפרשת בעצם היום ולאור השמש, בניגוד ללילה, כדי להבטיח שהמעשה יהיה גלוי לעין כל [מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש הסבורים כי משמעות המילה היא "יום יום", כלומר התנהגות מתמשכת על פני מספר ימים של אדם המכין את צעדיו לגלות [רש"י, חומת אנך].
הציווי וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר מתאר את אופן התנועה. הנביא נדרש לעקור מביתו לבית מרוחק באותה העיר [מצודת דוד, רד"ק], או אף לעבור מעירו לעיר אחרת, כרמז לשתי הגלויות שכבר חוו ישראל בעבר [מלבי"ם]. יציאה פומבית זו באור יום מסמלת את גלותם העתידית של המוני העם מירושלים, וזאת בניגוד לבריחה חשאית בלילה, המסמלת את מנוסתו המבישה של המלך צדקיהו [רד"ק]. המילה לְעֵינֵיהֶם מודגשת בפסוק כדי להבהיר שהמעשה אינו נועד רק לחיזוק נבואי פנימי, אלא מהווה הפגנה פומבית שנועדה לזעזע את הרואים [מלבי"ם].
הפסוק מסתיים בתקווה מהוססת: אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. התקווה היא שאולי המיצג הפיזי יגרום להם להתבונן ולהיכנע, לאחר שהדיבורים כשלו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ההסתייגות "אולי" נובעת מכך שמדובר בעם סרבן ומרדן, ולכן חזרתם בתשובה מוטלת בספק [רש"י]. לצד זאת, יש המוצאים במילה "יומם" רמז פנימי לחסד אלוהי, המלמד שגם בתוך הכעס והתוכחה, ה' יזכור לעמו את רחמיו [חומת אנך].