התנהגותו הסמלית של הנביא אינה עוברת בשתיקה, ומעוררת תגובה בקרב העם. ה' פונה אל יחזקאל ומציין את פנייתם של בני ישראל אליו.
במילים הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ מצוין מצב שבו העם כבר פנה אל הנביא וביקש הסבר למעשיו התמוהים, אך הוא טרם השיב להם [מצודת דוד]. עם זאת, ייתכן כי מדובר בשאלה היפותטית בלבד [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מכנה את העם בֵּית הַמֶּרִי (כאשר האות מ"ם במילה זו מנוקדת בסגול [מנחת שי]), כינוי המדגיש את אופיים המרדני. הפרשנים נחלקים באשר למניע שעומד מאחורי שאלתם מָה אַתָּה עֹשֶׂה. גישה אחת מציעה כי למרות טבעם המרדני, מעשיו של הנביא הצליחו לעורר את סקרנותם והם באמת מעוניינים להבין את פשר הדברים [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת טוענת כי העם הבין היטב שמעשיו של יחזקאל הם סימנים ברורים לגלות הקרבה. אולם, דווקא בשל היותם מרדנים, הם מיתממים, עושים עצמם כמי שאינם מבינים את המסר, ושואלים לפשר המעשים כדרך של התחמקות [חומת אנך].