דבר ה' אינו כדברי חוזי הכוכבים ונביאי השקר, אלא מציאות ודאית ומוחלטת שעומדת להתגשם באופן מיידי. הפרשנים מסכימים כי הפסוק בא להדגיש את הוודאות והמהירות שבה יתקיימו נבואות הפורענות, בניגוד לעבר שבו ניתן לעם זמן רב לפני התגשמותן.
ישנו הבדל מהותי בין תחזיות אנושיות לבין נבואת אמת [מלבי"ם]. בעוד שחוזים בכוכבים מסתמכים על מערכות הטבע שעשויות להשתנות עקב נסיבות בלתי צפויות או טעויות בחישוב, דבר ה' אינו כפוף לזמן ולטבע. עצם הדיבור והגזרה האלוהית הם המעשה שמביא את המציאות לידי קיום. על גבי תפיסה זו, מוסבר המעבר בפסוק מהלשון הסבילה וְיֵעָשֶׂה ללשון הפעילה וַעֲשִׂיתִיו; שינוי זה נועד לשלול את המחשבה שהאירועים יתרחשו בדרך של מקרה עיוור, ומבהיר כי ה' עצמו יוציא לפועל את הדברים בדיוק כפי שניבא מראש [רד"ק].
המילה תִמָּשֵׁךְ משמעותה הארכת זמן ועיכוב [מצודת ציון, רש"י]. הפועל מופיע בפסוק בלשון נקבה, משום שהוא אינו מתייחס למילה "דבר" אלא באופן סמוי ל"גזרה" האלוהית הנגזרת על העם [רד"ק, מלבי"ם].
מדוע הגזרה לא תתעכב עוד? בדרך כלל ה' מאריך אפו ומעכב את מימוש הגזרות כדי לאפשר לעם לשוב בתשובה [מלבי"ם]. אולם, מכיוון שדור זה מוגדר כ"בית המרי" וסאת חטאיהם התמלאה עד שאין עוד תקווה לתיקונם, הגזרה תצא לפועל בימי חייהם וללא כל דיחוי נוסף.