הנביא ממלא את הציווי האלוהי בדייקנות וללא שאלות, גם כאשר הפעולות הנדרשות ממנו קשות ואינן נוחות לו [ביאור שטיינזלץ]. הוא מציג לעיני העם מחזה סמלי הממחיש את שלבי החורבן והבריחה המבוהלת.
בתחילת התהליך, כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם, הנביא מוציא את חפציו בעצם היום, בדומה לאופן שבו אדם מוציא ציוד המיועד לגלות [מצודת דוד]. הוא חוזר על פעולה זו יום אחר יום, כדי להראות לעם בבירור שהוא מכין לעצמו ציוד לגלות [רש"י]. יש המפרשים כי הוצאת הכלים לאור יום מסמלת את גלי ההגליה הראשונים שכבר התרחשו [מלבי"ם].
לאחר מכן, התמונה משתנה לקראת הלילה: וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי־לִי בַקִּיר בְּיָד. הנביא מדמה אדם המתגנב בחזרה אל העיר בערב, ואז בורח לצדה השני דרך מנהרה סודית [מלבי"ם]. הוא חופר בקיר בעזרת ידיו בלבד, ללא אמצעים וללא עזרת אנשים אחרים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי החתירה בידיים נועדה למנוע רעש של פטישים וכלי ברזל שעלול לחשוף את הבורח [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], וכן כדי להמחיש מצב של אדם הנס על נפשו בחיפזון ובהפתעה, ואין לו פנאי להצטייד בכלי עבודה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
פעולה סמלית זו רומזת לאירוע ההיסטורי של בריחת המלך צדקיהו ושריו. כאשר ראו את שרי מלך בבל, הם ברחו מיד ובחיפזון רב. לפי הסברה, הם נמלטו דרך פתח גן המלך, וחתרו בקיר הגן שממול בעזרת ידיהם בלבד, שכן מרוב בהלה לא היו ברשותם כלי ברזל לחתור בהם [רד"ק].