יחזקאל, פרק י״ב, פסוק ז׳

יצא לכם פעם לנסות להסביר משהו חשוב לחברים, אבל במקום לדבר, פשוט עשיתם להם סוג של הצגה? זה בדיוק מה שעושה הנביא. ה׳ מבקש ממנו לעשות פעולות לא פשוטות, והוא מקשיב ומבצע הכול בדיוק מושלם וללא שאלות. כדי להראות לעם מה עומד לקרות, הנביא מציג להם מחזה של בריחה. באור יום הוא מכין את עצמו ואומר כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם, כלומר הוא מוציא את החפצים שלו החוצה יום אחר יום, ממש כמו אדם שאורז את הציוד שלו ונאלץ לעזוב את ביתו. אבל כשיורד החושך, ההצגה משתנה. וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי־לִי בַקִּיר בְּיָד, הנביא חופר חור בקיר כדי לברוח דרכו, והוא עושה זאת רק בעזרת הידיים שלו, בלי שום כלי עבודה. למה דווקא בידיים? כדי להמחיש מצב של אדם שבורח בבהלה גדולה, שאין לו פנאי לחפש כלים, והוא גם לא רוצה לעשות רעש של פטישים שיגלה לאויבים איפה הוא נמצא. ההצגה הזו רומזת למשהו אמיתי שעתיד לקרות למלך צדקיהו. כשהוא והשרים שלו יברחו מפני האויבים מבבל, הם יברחו בחיפזון רב דרך הגן של המלך. מרוב פחד ובהלה, לא יהיו להם כלי עבודה, והם יצטרכו לחפור בקיר הגן רק בעזרת הידיים שלהם כדי להינצל.