הנביא יחזקאל מצטווה להמחיש את נבואתו באמצעות מיצג פיזי, שבו עליו להראות את עצמו אוכל ושותה מתוך מתח, חרדה והקמת מהומה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המילה לחמך מתייחסת למאכלו של האדם באופן כללי [מצודת ציון]. הציווי לאכול ברעש מתפרש בקרב הפרשנים כאכילה המלווה בתנועות של רעדה, רתת וזעזוע של הגוף. התנהגות מבוהלת זו נועדה לשקף את הפחד העמוק מפני האויב, וכן את החשש המוחשי שמא המזון יאזל [מלבי"ם].
בהתייחס להמשך הפסוק, המילה ברגזה מתפרשת כביטוי של חרדה ופחד [מצודת ציון]. הפרשנים מצביעים על הבחנה דקה בין סוגי הפחדים המוזכרים: בעוד שהמילה ברגזה מתארת את החרדה והזעזוע ממה שמתרחש בהווה, המילה ובדאגה מבטאת את החשש ממה שעתיד לקרות [מלבי"ם].