גורלו של מלך יהודה נחרץ, ואף אם ינסה להימלט בחסות החשכה ולהתחמק מכל רודפיו הצרים עליו, הוא יילכד ברשת האלוהית ולא יֵצא לחופשי. המילים משרטטות את מסלול בריחתו, לכידתו וסופו הטרגי בגלות.
המילה וְנִתְפַּשׂ מציינת את עצם פעולת הלכידה, בעוד המילה בִּמְצוּדָתִי מתארת את כלי הציד והמלכודת שבהם ייתפס (מצודת ציון). עם זאת, הפירוש למילה בִּמְצוּדָתִי יכול גם לנבוע מלשון מצודה ומבצר, כרמז לכלא השמור והמבוצר שבו הושם צדקיהו בסופו של דבר, מקום שאיש לא יכול היה להתקרב אליו כדי לשחררו (מלבי"ם).
על אף שצדקיהו נתפס בידי בני אדם, ה' מצהיר כי הוא זה שפורש את הרשת, והפרשנים מסבירים כי ה' הוא שנתן בלב הכשדים את הדחף לרדוף אחרי המלך ולהשיגו (רד"ק). כיצד התרחשה הלכידה בפועל? רוב הפרשנים (רש"י, רד"ק ומצודת דוד) מביאים תיאור מדרשי ולפיו צדקיהו ניסה לברוח דרך מערה סודית שהובילה מביתו שבירושלים ועד לערבות יריחו. כדי להביא ללכידתו, ה' זימן צבי שהלך על גג המערה. חיילי הכשדים פתחו במרדף אחר הצבי, ובדיוק כאשר הגיעו לפתח המערה בערבות יריחו, יצא ממנה צדקיהו ונתפס מיד בידם.
לאחר לכידתו, נגזר על צדקיהו להילקח אל בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, כלומר לעיר בבל הנמצאת בארץ כשדים (מצודת דוד). אולם, הדברים מציגים פרדוקס: כיצד ייתכן שיובא לבבל אך וְאוֹתָהּ לֹא יִרְאֶה? הפרשנים מסכימים כי לאחר תפיסתו, הובא צדקיהו לעיר רבלה שבארץ חמת, שם שפט אותו נבוכדנאצר מלך בבל וניקר את עיניו. רק לאחר שעוור הוגלה המלך לבבל. משום כך, אף על פי שחי את שארית חייו בבבל ומת שם, הוא מעולם לא ראה אותה בעיניו. אירוע זה מהווה התגשמות של משל נבואי קודם על כיסוי הפנים ואובדן הראייה של המלך (מלבי"ם).