בתגובה לשאלותיהם של הצופים במעשה הסמלי, מבהיר ה' כי המראות הנגלים לעיניהם אינם אלא נבואה. המילה אֱמֹר מהווה למעשה תשובה לשאלת העם שניסה להבין את פשר מעשיו של הנביא [מצודת דוד, שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי המילה הַנָּשִׂיא מכוונת למלך, ובאופן ספציפי לצדקיהו מלך יהודה. המילה הַמַּשָּׂא נושאת משמעות כפולה: הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בלשון חזון ונבואה, אך המילה מרמזת במקביל גם למטען הפיזי שהנביא נושא על כתפו [שטיינזלץ]. נבואה זו מצביעה על מה שעתיד לקרות למלך בִּירוּשָׁלִַם, המקום שבו יצא בערב כגולה ויכסה את פניו [מלבי"ם].
החזון אינו מוגבל רק למלך, אלא מופנה גם כלפי וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם. באשר למיקומם של בני ישראל, ישנן שתי התייחסויות: גישה אחת מסבירה שהכוונה היא לאנשים הנמצאים בתוך העיר ירושלים ובחוצותיה [מצודת דוד, שטיינזלץ], בעוד גישה אחרת מרחיבה את היריעה וקובעת שהנבואה חלה על כל בני ישראל הגרים בכל מקום ברחבי הארץ [מלבי"ם].