יחזקאל, פרק י״ב, פסוק ז׳

הנביא ממלא את הציווי הקשה ללא שאלות, וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, ומציג לעם מחזה סמלי של חורבן ובריחה מבוהלת. בתחילה, כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם, הוא מוציא את חפציו באור יום כדי להראות בבירור את ההכנות לגירוש, פעולה המרמזת גם לגלי ההגליה שכבר התרחשו. לאחר מכן התמונה משתנה לתרחיש של הימלטות דרך מנהרה סודית, כאשר וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי־לִי בַקִּיר בְּיָד. החפירה בידיים חשופות נועדה למנוע רעש מחשיד של כלי עבודה ולהמחיש מנוסה פתאומית של אדם הנס על נפשו. פעולה זו רומזת לבריחתו של המלך צדקיהו, שיימלט משרי בבל בחיפזון כה רב עד שייאלץ לחתור בקיר במו ידיו.