יחזקאל, פרק י״ב, פסוק י״א

תארו לעצמכם שאתם מנסים להעביר לחברים מסר חשוב, אבל במקום לדבר אתם מציגים להם את זה בלי מילים. לפעמים מעשים יכולים להעביר מסר חזק וברור מאוד. הנביא עושה מעשה מיוחד כדי להראות לתושבי ירושלים מה צפוי לקרות להם. הוא אומר להם אֲנִי מוֹפֶתְכֶם, כלומר, הוא משמש עבורם דוגמה חיה. כשהמעשים שלו יתגשמו במציאות, כולם יבינו שהנבואה שלו באמת נכונה. הנביא מסביר שכַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם, בדיוק כפי שהוא ארז את חפציו והדגים יציאה מהבית, כך יקרה גם לעם. המילה יֵעָשֶׂה מדגישה שזה לא יקרה מרצונם החופשי, אלא יכריחו אותם לעזוב. הנביא מדגים את העזיבה הזו שלוש פעמים, כדי לרמוז על פעמיים שבהן העם כבר נאלץ לעזוב בעבר, ועל הפעם השלישית שעומדת לקרות בקרוב. בסוף הוא מזהיר שבַּגּוֹלָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ. יש הבדל חשוב בין שני המצבים האלה. אדם שנמצא בגולה אולי חי רחוק מהבית שלו, אבל הוא חופשי לגור איפה שירצה ולהסתובב. לעומת זאת, מי שנמצא בשבי לא יכול ללכת לאן שהוא רוצה ואין לו חופש. הנביא אומר לעם שהם ייאלצו להתמודד עם שני המצבים האלה גם יחד.