יחזקאל, פרק י״ב, פסוק כ״ז

בני בֵּית יִשְׂרָאֵל מבקשים להתנער מדחיפותן של נבואות הזעם, ולכן הם טוענים כי הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חֹזֶה, כלומר הדברים שיחזקאל מתנבא עליהם, יתגשמו רק בעתיד הרחוק. באומרם שהנבואה היא לְיָמִים רַבִּים וכן וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת, הם מדגישים בכפל לשון שמועד הפורענות אינו קרוב, או לחלופין טוענים שהאירועים יתרחשו לאיטם ושנקודת הזמן שעליה הוּא נִבָּא נמצאת באחרית הימים. מטרתם באמירות אלו היא לבטל את החשש מפני הנבואה מתוך הנחה שהיא תאבד את משמעותה עם התארכות הזמן. הרחקת מועד ההתגשמות מאפשרת להם לפטור את עצמם מתיקון מעשיהם בהווה ולהמשיך בשגרת חייהם בנחת ובשלווה.