קרה לכם פעם שקיוויתם שמישהו אחר יעשה משהו טוב, וזה יעזור גם לכם? לפעמים אנחנו חושבים שאם יש סביבנו אנשים צדיקים, המעשים הטובים שלהם ישמרו גם עלינו. אבל הנביא מסביר שכאשר חברה שלמה מתנהגת בצורה רעה מאוד, כל אדם נשפט רק לפי המעשים שלו עצמו.
כדי להסביר זאת, הנביא נותן דוגמה משלושה אנשים מיוחדים: נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב. למה נבחרו דווקא הם? מפני שלשלושתם היו חיים דומים. כולם חיו בסביבה של אנשים שהתנהגו רע, ובכל זאת נשארו צדיקים יחידים. כולם עמדו במבחנים קשים של אמונה מבלי לעזוב את ה', וכולם ראו עולם שלם וטוב, אחר כך חוו את החורבן שלו, ולבסוף זכו לראות עולם שנבנה מחדש.
המילה וְהָיוּ מלמדת אותנו שאפילו אם שלושת הצדיקים הגדולים האלה היו חיים יחד בארץ באותו הזמן, הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם. כלומר, המעשים הטובים שלהם היו מצילים אך ורק אותם. המילה יְנַצְּלוּ מודגשת כדי להזכיר שכל אחד ניצל רק בזכות עצמו. הם לא היו יכולים להגן על האנשים שסביבם, ואפילו לא להציל את הילדים שלהם, אלא אם כן הילדים היו צדיקים בעצמם. המסר הזה נועד להסביר לעם שהחורבן קרה בגלל המעשים הרעים שהיו בארץ, וללמד אותנו שכל אדם אחראי על ההתנהגות שלו, ואי אפשר להסתמך רק על מעשים טובים של מישהו אחר.