תארו לעצמכם שיש לכם חבר שמתנהג תמיד בצורה מושלמת. האם המעשים הטובים שלו יכולים להגן על כל מי שנמצא סביבו, גם אם הם מתנהגים ממש לא יפה? הנבואה שלנו מלמדת שמעשים טובים של אדם אחד לא תמיד יכולים לתקן הכל.
ה׳ מבטיח הבטחה חזקה במילים חַי־אָנִי, ומסביר שגם אם שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אותם צדיקים גדולים, היו חיים בארץ, הם לא היו יכולים להציל את האנשים האחרים. ה׳ מוסיף ואומר אִם־בָּנִים וְאִם־בָּנוֹת יַצִּילוּ, כשהכוונה היא לילדים קטנים. לצערנו, כשהמבוגרים עושים דברים רעים, לפעמים גם הילדים הקטנים נפגעים בגלל המעשים של ההורים שלהם. אפילו אם הילדים נמצאים בקבוצה גדולה שבדרך כלל קל לה יותר להישמר מפני סכנות בטבע כמו חיות רעות, הזכות של הצדיקים לא תספיק כדי להגן עליהם.
בסופו של דבר, הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ. הצדיקים יצליחו להציל אך ורק את עצמם. ולמה הם לא יכולים להגן על השכנים או על הסביבה שלהם? כי כשחיים בתוך חברה של אנשים שמתנהגים רע, משהו קטן מהאווירה הלא טובה הזו נדבק גם באנשים הטובים ביותר.