בעת שפורענות באה לעולם, איש אינו חסין מפניה בזכות קשרי דם בלבד, ואפילו הגדולים שבצדיקי העולם אינם יכולים להגן על קרוביהם. צדיקים אלה, שזכויותיהם רבות מספור, יוכלו להציל רק את עצמם ולא אחרים [ביאור שטיינזלץ].
ביחס למילים אִם בֵּן אִם בַּת, מוסבר כי אפילו אם שורת הדין הרגילה הייתה מחייבת להציל בן או בת בזכות צדקת אבותם, בגזירה זו הדבר לא יועיל [מצודת דוד]. ניכר כאן גם שינוי סגנוני לעומת פסוקים קודמים באותה נבואה: בעוד שקודם לכן הוזכרו "בנים ובנות" בלשון רבים, כאן הניסוח הוא ביחיד – אִם בֵּן אִם בַּת. שינוי זה אינו משנה את המהות או מצביע על כמות שונה של ניצולים, אלא נובע ממנהג המקרא לגוון ולשנות את המילים כאשר אותו עניין חוזר ונשנה [רד"ק]. המסקנה החד־משמעית היא שהֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם – צדקתם עומדת להם להצלת נפשם שלהם בלבד, ללא כל יכולת להעביר את הזכות הזו הלאה.