קרה לכם פעם שסמכתם על ההורים או על אחים גדולים שיעזרו לכם לפתור בעיה קשה? בדרך כלל, המשפחה שלנו באמת שומרת עלינו ודואגת לנו. אבל יש זמנים שבהם כל אחד חייב לקחת אחריות אישית על המעשים שלו.
כאשר מגיעה צרה גדולה לעולם, אי אפשר להינצל רק בגלל שאנחנו קרובי משפחה של אדם צדיק. אפילו הצדיקים הכי גדולים, שעשו המון מעשים טובים, לא יכולים להגן על המשפחה שלהם אלא רק על עצמם. המילים אִם בֵּן אִם בַּת מלמדות אותנו שאפילו אם בדרך כלל ילדים ניצלים בזכות המעשים הטובים של ההורים שלהם, במצב הזה זה לא יעזור. התנ"ך משתמש כאן במילים של יחיד, בן או בת, ולא בנים ובנות כמו בפעמים אחרות, פשוט כדי לגוון את השפה, אבל הכוונה נשארת זהה. בסופו של דבר, המסר הברור הוא שהֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם. כלומר, המעשים הטובים של הצדיקים שומרים אך ורק על החיים שלהם עצמם, והם לא יכולים להעביר את הזכות המיוחדת הזאת לאף אחד אחר.