יחזקאל, פרק י״ד, פסוק כ״א

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשכמה דברים קשים מתרחשים ממש באותו הזמן? בדרך כלל, כשמגיע עונש אחד בלבד על עם מסוים, זה כבר מספיק כדי לפגוע בו קשה. לכן המילים אַף כִּי אומרות לנו: על אחת כמה וכמה כשמדובר בירושלים. ה' שלח אל העיר ארבעה שְׁפָטַי, כלומר משפטים ועונשים, שהגיעו כולם יחד בזה אחר זה. קודם כל הגיעה חֶרֶב, שהיא המלחמה והמצור שהקיף את העיר. בגלל שלא היה ניתן לצאת ולהיכנס, התחיל רָעָב כבד. בעקבות המצב הקשה הגיעה גם חַיָּה רָעָה, ולבסוף התפשטה בעיר מחלה שנקראת דֶּבֶר. בגלל שכל העונשים האלו קרו בבת אחת, הדין המקורי היה לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה, כלומר שהעיר הייתה אמורה להיהרס לגמרי מבלי שיישאר בה אף אחד. למרות זאת, ה' ריחם והחליט להשאיר קבוצה של ניצולים שיצאו לגלות בבבל. הניצולים האלו לא ניצלו בגלל מעשים טובים, אלא כדי להעביר מסר חשוב: כשהאנשים בבבל יראו את ההתנהגות הלא טובה שלהם, הם יבינו מיד למה ירושלים נענשה. בנוסף, זה עזר לנחם את היהודים שכבר נשלחו לגלות מוקדם יותר. כשהם פגשו את הניצולים החדשים וראו איך הם מתנהגים, הם הבינו שהגלות המוקדמת שלהם הייתה בעצם לטובתם, כי היא שמרה עליהם והצילה אותם מלהתקלקל ולהתנהג כמוהם.