קרה לכם פעם שעשיתם מעשה לא טוב יחד עם חבר, וכשהתבקשתם להסביר למה עשיתם זאת, אחד מכם אמר: "זה לא אני, הוא אמר לי לעשות את זה"? לפעמים אנחנו מנסים להעביר את האחריות למישהו אחר.
כאן אנחנו לומדים על אדם שבא לשאול ולהתייעץ, אבל בתוך הלב שלו יש מחשבות רעות והוא בכלל מאמין בעבודה זרה. האדם הזה נקרא הַדֹּרֵשׁ. מולו עומד נביא שקר שאומר לו דברים לא נכונים, והוא נקרא הַנָּבִיא. במקרה כזה, שניהם אחראים למעשה הרע בדיוק באותה המידה. המילים כַּעֲוֹן הַדֹּרֵשׁ כַּעֲוֹן הַנָּבִיא משתמשות באות כ' פעמיים כדי להראות לנו שיש כאן שוויון מוחלט, והאחריות של שניהם זהה לחלוטין.
המילה וְנָשְׂאוּ מגיעה מהמילה משא. היא מלמדת אותנו ששני החוטאים יצטרכו לסחוב יחד את המשא של התוצאות למעשים שלהם. האדם ששאל לא יכול להשתמש בתירוץ שהנביא הטעה אותו, כי מלכתחילה הוא לא היה צריך לפנות לנביא שקר. המטרה של הכלל הזה היא לעקור את השקר מהשורש, כדי שעם ישראל לא יתבלבל, לא יושפע מנביאי שקר, וישמור על אמונה נקייה וטהורה בה׳.