קרה לכם פעם שביקשתם ממישהו טובה, אבל באותו הזמן עשיתם בדיוק את מה שהוא ביקש מכם לא לעשות? זה בדיוק מה שקורה כאן. אנשים באים לבקש עצות והדרכה מה׳, אבל הם מתנהגים בצביעות. המילים הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם מתארות מה קורה בתוך המחשבות שלהם. הלב והמוח שלהם מלאים בעבודה זרה. הם לא סתם עושים את זה בלי כוונה, אלא ממש מאמינים באלילים וחושבים עליהם כל הזמן.
אבל הם לא מסתפקים רק במחשבות. המילים וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם מתארות את המעשים שלהם. המילה נֹכַח פירושה מול. כלומר, הם מציבים את הפסלים ממש מול העיניים שלהם, ובוחרים להימצא תמיד בסביבה שגורמת להם לחטוא ולעבוד אלילים.
בגלל שהם חוטאים גם במחשבה וגם במעשה, ה׳ שואל שאלה למחשבה: הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם. האם זה בכלל הגיוני שאתייחס אליהם ואענה לבקשות שלהם? הרי הלב שלהם נמצא במקום אחר לגמרי, אצל האלילים. מכיוון שהם כל כך שקועים במעשים רעים ואין סיכוי שיתקנו את דרכם, אין סיבה שה׳ יקשיב להם ויענה לבקשותיהם.