נסו לדמיין מלך של ממלכה עצומה, שמרגיש כל כך חזק וגדול עד שהוא בטוח שאף אחד לא יכול לנצח אותו. הנביא פונה אל פרעה, המלך של מצרים העתיקה, אבל לא רק אליו באופן אישי, אלא גם להנהגה שלו וְאֶל הֲמוֹנוֹ, כלומר אל ההמון הרב של האנשים והעם שלו. הנביא שואל אותו שאלה מעוררת מחשבה: אֶל מִי דָּמִיתָ בְגָדְלֶךָ. המילה דָּמִיתָ קשורה לדמיון ולהשוואה. כלומר, לאיזה מלך גדול וחזק אתה מדמה את עצמך, שאתה כל כך מתגאה בכוח שלך וחושב שלעולם לא תאבד את הגדולה שלך?
התשובה היא שפרעה משווה את עצמו לממלכת אשור החזקה. הנביא מדמה את אשור לעץ ארז ענק וגבוה מכל שאר העצים. הענפים הרבים והצל הרחב של העץ מסמלים את העושר של המלך ואת ההגנה שהוא נותן לעמים שמסביבו. צמרת העץ הגבוהה, שמוקפת בענפים עבים, משולה למלך עצמו שמוקף בשרים חשובים. אבל כאן מסתתרת אזהרה לפרעה: בדיוק כמו שממלכת אשור הגדולה נפלה בסופו של דבר על ידי ה' בגלל הגאווה העצומה שלה, כך הנביא מזהיר את פרעה שאם ימשיך להתגאות, גם הוא ייפול בדיוק באותה הדרך.