יחזקאל, פרק ל״ב, פסוק כ״ג

האימפריה העוצמתית שהטילה אימה על העולם מוצאת את עצמה מושפלת, כאשר נִתְּנוּ קִבְרֹתֶיהָ בְּיַרְכְּתֵי־בוֹר, במעמקי השאול, כדי להמחיש את האובדן הנצחי של כֻּלָּם חֲלָלִים נֹפְלִים בַּחֶרֶב המושלכים יחד לחפירה עמוקה. בשאול זה וַיְהִי קְהָלָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ, מצב המבטא גורל משותף של אומות שונות, כאשר המוני הרוגי מצרים חולקים עונש דומה עם חללי אשור או מתקבצים סביב קבריהם הקדומים. עונש זה מגיע להם משום אֲשֶׁר־נָתְנוּ חִתִּית, כלומר הביאו שבר ומורא, בְּאֶרֶץ חַיִּים. אימה זו הופנתה כלפי ארץ ישראל, ואשור נענשת על שהגלתה את עשרת השבטים מארץ שעתידה לזכות לתחיית המתים. לחלופין, מדובר במסר אוניברסלי לפיו אותם בעלי כוח שהטילו פחד על בני האדם בחייהם, שוכבים כעת בזויים בארץ המתים.