יחזקאל, פרק ל״ב, פסוק כ״ט

גורלה של אֱדוֹם, המייצגת את האומות שהרעו לישראל, נחרץ לכיליון ולנפילה לתהומות השאול. שָׁמָּה, בשאול או במקום המלחמה, תיפול הממלכה יחד עם מְלָכֶיהָ וְכָל־נְשִׂיאֶיהָ, שהם נכבדיה ורמי המעלה. מפלתם באה עליהם אֲשֶׁר־נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם, ללמד שעל אף כוחם העצום גבורתם לא תועיל להם, או לחלופין שדווקא יציאתם למלחמה בעוז היא שתוביל למותם בקרב לצד שאר חַלְלֵי־חָרֶב. לבסוף, הֵמָּה אֶת־עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת־יֹרְדֵי בוֹר, שכן הם ייקברו במבודד עם אומות ערלות אחרות. שכיבה זו אינה רק מוות פיזי, אלא מצב של ענישה מתמשכת לקראת מתן הדין על חטאיהם.