יחזקאל, פרק ל״ב, פסוק כ״ז

עריצים אכזרים שהטילו אימה ופחד, כִּי־חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים, יזכו לסוף מחפיר וייחשבו נחותים במותם, כפי שמתארת המילה נֹפְלִים. בשל כך, וְלֹא יִשְׁכְּבוּ לקבורה יחד עם לוחמים דגולים שמתו מוות טבעי וזכו לכבוד של אֲשֶׁר יָרְדוּ־שְׁאוֹל בִּכְלֵי־מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת־חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם לאות תפארת על כך שלא הובסו מעולם. תחת זאת, יושלכו הרשעים מבוזים ועונשם ניכר בהם, כך שוַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל־עַצְמוֹתָם שנשברו בחרב, אם כי יש המסבירים שחלק זה מתייחס דווקא לאותם גיבורים שמתו בשלווה ונושאים את חטאיהם על עצמותיהם משום שמיתתם לא שימשה עבורם ככפרה.