יחזקאל, פרק ל״ב, פסוק כ״ז

חשבתם פעם מה קורה בסוף לאנשים שבחרו להתנהג כמו בריונים ולהפחיד את כולם? בעולם העתיק, כאשר לוחם גדול היה מסיים את חייו בשלווה, אנשים רצו להראות לו כבוד רב. היה להם מנהג מיוחד לגבי אותם גיבורים אֲשֶׁר יָרְדוּ שְׁאוֹל בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם. הם היו קוברים את הלוחם יחד עם כלי הנשק שלו ומניחים את החרב שלו ממש מתחת לראשו. זה היה סימן ברור לכולם שהוא היה גיבור חזק שאף אויב לא הצליח לנצח. אבל מה לגבי אותם מלכים וצבאות אכזריים שעשו רק רע? הנביא מגלה לנו וְלֹא יִשְׁכְּבוּ, כלומר, הם לא יזכו לשכב בקבר באותו כבוד. במקום זאת, הם נקראים נֹפְלִים, כי הם נחשבים פחותים ונחותים הרבה יותר מהגיבורים האמיתיים. בגלל שהם בחרו לעשות רע, נאמר עליהם וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. המעשים הרעים שלהם נשארים איתם כעונש, והם מסיימים את דרכם בביזיון וללא קבורה מכובדת. ולמה הגיע להם סוף כזה? כִּי חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים. המילה חִתִּית פירושה פחד גדול. כשהם היו בחיים, הם היו אכזריים והטילו פחד על כל הסובבים אותם. לכן הם אינם ראויים לכבוד, וכאשר הם מסיימים את דרכם, העולם יכול סוף סוף לנשום לרווחה ולחיות בשקט.