נפילתו של מלך מצרים נמשלת לציד ימי רחב היקף של דג עצום. ה' פונה אל פרעה ומכריז כי הוא עצמו מנהל את המערכה נגדו, תוך שימוש באימפריות אנושיות ככלי משחית.
ההכרזה וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת־רִשְׁתִּי מדגישה את מעורבותו הישירה של ה'. השימוש בלשון שייכות, כדוגמת רִשְׁתִּי וכן חֶרְמִי, בא ללמד כי ה' בכבודו ובעצמו נמצא עם העמים התוקפים כדי להשחית את מצרים [רד"ק]. פעולת הציד נעשית בִּקְהַל עַמִּים רַבִּים. הפרשנים מסכימים כי הציד מסמל את נבוכדנצר מלך בבל, והעמים הרבים הם צבאות הכשדים שהוא מביא עמו [מצודת דוד, אברבנאל]. פרישת רשת גדולה על פני מים רבים כדי לעכב את הדגים דורשת מאמץ משותף של אנשים רבים, ולכן יש צורך בהתקהלות של עמים [מלבי"ם].
בסיום נאמר וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים רִשְׁתִּי וכן חֶרְמִי הן מילים נרדפות שמשמעותן מצודה, רשת דייגים או רשת קלועה ומסורגת [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המבחינים בין שני הכלים: בעוד שהמילה רִשְׁתִּי מתארת כלי שנועד לצוד דגים רבים בבת אחת, המילה חֶרְמִי מתארת מוקש או כלי משחית המיועד להכניע ולהרוג דג גדול במיוחד. מכיוון שפרעה מדומה לדג עצום, לא ניתן להעלות אותו ברשת רגילה בלבד, אלא יש להשליך עליו כלי קטלני במקום שבו הוא נעצר [מלבי"ם].
משמעותו המעשית של הדימוי, בו הדג מועלה מן המים, היא סיום שלטונו של מלך מצרים. באמצעות תחבולות שונות, פרעה יימשך אל מחוץ ליאוריו הבטוחים וייצא מארצו למלחמה מול מלך בבל, שם ימצא את מותו [מלבי"ם, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים כי הכשדים יעלו אותו מן המים ויאבדו אותו בעודו נמצא בתוך ארצו שלו, כך שלא יוכל למשול שם יותר [מצודת דוד].