נפילתה של מעצמה גדולה מלווה לא רק באובדן כוח צבאי, אלא גם בהשפלה אישית ובסוף נטול כבוד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וְאַתָּה מופנית ישירות כלפי פרעה מלך מצרים. לעומת זאת, יש הסבורים כי הפנייה אינה לפרעה, אלא לאומות משך ותובל שהטילו אימה בעולם. לפי תפיסה זו, אומות אלו נענשות מידה כנגד מידה: כשם ששברו את ישראל, כך יישברו בעצמם. פרשנות זו קשורה לתפיסה רחבה יותר של מלחמות גוג ומגוג, אשר יילחמו לא רק נגד ישראל אלא גם נגד בני אדום [אברבנאל].
העונש המתואר במילים בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר מצביע על מפלה בקרב אנשים רשעים וערלי לב [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. אותם "ערלים" מזוהים ספציפית עם אומות משך ותובל, שעתידות ליפול גם הן בקרב ולהיקבר יחד עם מצרים [מלבי"ם]. פרעה צפוי לעונש כפול וקשה משל שאר האומות שניגפו, משום שמעשיו הרעים עלו על שלהן [מצודת דוד]. מבחינה לשונית, הפועל תִּשָּׁבַר מנוקד בפתח תחת האות בי"ת, אך משמעותו ותפקודו זהים לפועל המנוקד בצירה [רד"ק].
ההשפלה הסופית מודגשת במילים וְתִשְׁכַּב אֶת חַלְלֵי חָרֶב. משמעות הדבר היא סיום החיים במיתה אלימה בחרב, להבדיל ממוות טבעי ושליו [רש"י]. הנופלים לא יזכו לקבורה מכובדת כראוי למעמדם, אלא יוטלו בביזיון על הארץ כהרוגים בשדה, יחד עם חללים רבים אחרים [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל, מצודת דוד].