מפלתה של מצרים מוצגת דרך תמונה ציורית וקשה, שבה מימי היאור המעניקים חיים מוחלפים בשיטפון אדיר של דם. הפרשנים מסכימים כי המילה צָפָתְךָ נגזרת מהשורש צ.ו.ף, במשמעות של הצפה וציפה של מים ממעל. בהתאם לכך, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי אֶרֶץ צָפָתְךָ מתייחס לארץ מצרים המישורית, שמי היאור צפים עליה באופן טבעי כדי להשקותה. הרד"ק מביא בשם אביו הקבלה מעניינת: כשם שארץ ישראל נקראת "זבת חלב ודבש" על שם החלב הזב עליה, כך מצרים נקראת ארץ צפה על שם מי היאור המציפים את שדותיה. מנגד, ישנה גישה המפרשת ביטוי זה כתיאור כללי לארץ דשנה ופורייה [תרגום יונתן, מובא ברד"ק].
העונש הופך את טבעה של הארץ: במקום מי היאור, הארץ תושקה מִדָּמְךָ, כלומר מדם החללים. הדם יתרבה ויציף את הארץ עד שיעלה אֶל הֶהָרִים הגבוהים. הרד"ק מציין שתיאור הגעת הדם עד פסגות ההרים הוא דרך הפלגה שנועדה להמחיש את כמות הדם העצומה והבלתי נתפסת. המלבי"ם מוסיף רובד נוסף ומסביר שתיאור זה מכוון למפלתו הראשונה של פרעה, שבה נפל מחוץ לגבולות ארצו והושלך במדבר הפתוח.
החורבן ממשיך אל מקורות המים עצמם. המילה וַאֲפִקִים מתארת מקומות שבהם המים שוטפים ונגרים בחוזקה, כמו ערוצי נחלים. ערוצים אלו יִמָּלְאוּן מִמֶּךָּ – הם יתמלאו בדם ההרוגים עד שהמים עצמם ייהפכו לדם שוטף [מצודת דוד, מלבי"ם], או לחלופין, הם יתמלאו לחלוטין בפגרי החללים עצמם שיחסמו את זרימת המים [רד"ק].