תמונה דרמטית ופיוטית נפרסת בעולם המתים, כאשר מנהיגים ושליטים חזקים שכבר מצאו את מותם מקבלים את פניו של מלך מצרים היורד לאבדון. דרך משל זה מומחשת נפילתם של בעלי הכוח בעולם הזה, אשר גבורתם לא עמדה להם ביום פקודה והם מוצאים את עצמם מושפלים בשאול יחד עם כל חללי המלחמות.
הפרשנים נחלקו בהבנת התרחיש המתרחש בשאול, ובפרט במשמעות המילים יְדַבְּרוּ־לוֹ. הגישה המרכזית רואה בכך תיאור של הגויים התקיפים שכבר נמצאים בשאול, המדברים על פרעה או אליו. יש המפרשים כי המילה לו משמעותה עליו, כלומר הגיבורים המתים מדברים על פרעה ועל עוזריו, ואומרים עליהם כי הם ירדו לשאול ושכבו שם [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש הסבורים כי הגיבורים מדברים ישירות אל פרעה ועם עוזריו, ומזכירים להם כיצד ירדו לשאול יחד עם שאר חללי החרב, בדומה לנבואת הלעג המפורסמת על מלך בבל [רד"ק].
גישה שונה מציגה את הדוברים כחזקים שבגיבורי פרעה עצמו, שכבר מתו ונמצאים בשאול. הם מדברים משם אל פרעה ומודיעים לו כי הרשעים, שהם ערלי לב, כבר ירדו לבור ושכבו שם [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים את המילה לו במשמעות של בשבילו או למענו. לפי קו מחשבה זה, הגיבורים שבשאול פונים לעוזריו של פרעה כדי שימשיכו להילחם ולהוריד עמים נוספים לשאול, ומבשרים לפרעה כי חללי החרב כבר ירדו לשכב שם [מלבי"ם].
המילה אֵלֵי מתפרשת מלשון חוזק וכוח, ומכוונת לאדירים ולחזקים שבאותם גיבורים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. סיומו של התיאור, יָרְדוּ שָׁכְבוּ הָעֲרֵלִים חַלְלֵי־חָרֶב, ממחיש את סופם של אותם רשעים ועוזרים, שירדו אל הקבר ושכבו יחד עם שאר ההרוגים שמצאו את מותם בקרב [רד"ק, מצודת דוד].