חורבנה הסופי של מצרים יתבטא בהרס מוחלט והתרוקנות, אשר יובילו להכרה עמוקה בגדולת ה'. הפורענות תתרחש בְּתִתִּי את הארץ לשממה, תהליך המכוון לחורבן האחרון של מצרים [מלבי"ם]. הכתוב משתמש בכפילות הלשון שְׁמָמָה וּנְשַׁמָּה כדי להדגיש ולהפליג בעוצמת ההרס והשממון שיפקדו את המקום [מצודת ציון].
הארץ, שעד כה הייתה מלאה בכל טוב ושפע [רש"י], תהפוך להיות אֶרֶץ מִמְּלֹאָהּ – כלומר, היא תתרוקן לחלוטין מכל נכסיה [ביאור שטיינזלץ] ומהבריות הממלאות אותה כיום [מצודת דוד]. מבחינה תחבירית, אף על פי שישנו טעם מפסיק במילה וּנְשַׁמָּה, משמעות הפסוק מחברת אותה ישירות להמשך, כך שהכוונה היא שהארץ תישאר שוממה מכל המילוי שלה [רד"ק].
ההתרוקנות תתרחש בְּהַכּוֹתִי אֶת־כָּל־יוֹשְׁבֵי בָהּ, מכה שתותיר את מצרים עטופה בשקט של מוות [ביאור שטיינזלץ]. התוצאה של שבר קיצוני זה מבוטאת במילים וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'. מתוך החורבן המוחלט, יכירו הכל בכוחו של ה' [ביאור שטיינזלץ] וידעו כי הוא נאמן לשלם גמול ולעשות משפט [מצודת דוד].