נפילתה של אימפריה אדירה כמצרים שולחת גלי הדף המזעזעים את העולם כולו, ומשפיעה גם על מרחבים רחוקים ובלתי מוכרים. קריסתה אינה אירוע מקומי בלבד, אלא מאורע גלובלי המעורר חרדה עמוקה בקרב אומות רבות.
המונח וְהִכְעַסְתִּי לֵב אינו מתאר בהכרח כעס במובנו הרגיל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לזעזוע, חרדה ורעדה; ליבם של העמים יחרד מפחד גורלם שלהם לנוכח מפלת מצרים. עם זאת, יש המציינים כי החרדה מלווה גם בזעף, שכן דרכו של אדם לכעוס ולהתרגז כאשר בא עליו צער [מצודת דוד, רד"ק].
באשר לאופן שבו שברה של מצרים מגיע אל שאר העולם, כפי שמתבטא במילים בַּהֲבִיאִי שִׁבְרְךָ, קיימות שתי גישות עיקריות. הראשונה מפרשת זאת באופן מוחשי: ה׳ יביא את חללי המלחמה של מצרים ואת אנשיה השבורים והנגפים, ויפזר אותם בין האומות השונות [רש"י, רד"ק]. הגישה השנייה מסבירה שהכוונה היא להפצת השמועה: עצם הקול והשמע על השבר הגדול יגיעו לאוזניהם של עמים בארצות רחוקות ויחרידו אותם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
בנוסף, ישנה הבחנה דקה בין המונחים השונים בפסוק, המעידה על תהליך התפשטות החורבן [מלבי"ם]. הפסוק פותח בעַמִּים, שהם אומות בעלות מעמד ומלך, אשר נחרדים ראשונים. משם ההשפעה עוברת לגּוֹיִם, שהם עמים פחותים במעמדם אשר היו תחת חסות מצרים ונפלו עמה. לבסוף, הזעזוע מגיע אל אֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם – מקומות רחוקים ונידחים שאליהם התפשטו חילות הכשדים הכובשים.