סיום נבואות החורבן על מצרים חותם את גורלם של פרעה וצבאו העצום, ומפשיט אותם מכל תפארתם הארצית. אותם אנשים שראו בעצמם נושאי דגל התרבות והפילו אימה בחייהם, מצטרפים כעת אל המתים ללא כל כבוד, וגבורתם נשכחת כליל [ביאור שטיינזלץ].
המילה חִתִּיתִי, שמשמעותה פחד, אימה או שבר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], טומנת בחובה משמעות כפולה המשתקפת בהבדל שבין כתיבתה לקריאתה. על פי הכתיב של המילה, חִתִּיתוֹ, ה' מבהיר כי הפחד שפרעה הטיל בעבר לא נבע מכוחו ומגבורתו העצמית, אלא ה' הוא שנתן לו כוח זה. לעומת זאת, על פי הקרי, חִתִּיתִי, ה' מצהיר כי מעתה הוא ייקח את השליטה ויטיל את מוראו שלו על אלו שזרעו אימה עד כה [רד"ק]. מהלך זה נועד להגדיל ולקדש את שם ה' בעולם [מלבי"ם].
הטלת המורא האלוהי מתרחשת בְּאֶרֶץ חַיִּים. יש המפרשים ביטוי זה כהתייחסות לארץ ישראל, שבה יטיל ה' את מוראו כך שפחד בשר ודם לא ישלוט בה עוד [רש"י]. גישה נוספת מסבירה כי בארץ ישראל תתרחש המלחמה, ושם יביא ה' את השבר על הרשעים ויעשה עמם משפט צדק [מצודת דוד].
בעקבות גילוי זה של כוח אלוהי, וְהֻשְׁכַּב פרעה. השימוש בפועל סביל [רד"ק, מנחת שי] מדגיש את חוסר האונים שלו. הוא יושכב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים ועם חַלְלֵי־חֶרֶב, יחד עם כׇל־הֲמוֹנֹה, כלומר כל המון עמו וצבאו [מצודת דוד, רד"ק]. תפארתה של מצרים הופכת לחסרת ערך, ונותר רק הביזיון הגדול של פרעה וחייליו, אשר שוכבים מושפלים כאחרוני החללים האלמונים [ביאור שטיינזלץ].