במעמקי השאול מתקבצות האימפריות האדירות שפעם הטילו אימה על העולם, וכעת הן מוטלות מובסות ומושפלות. התמונה מתמקדת בנפילתה של עֵילָם, מדינה רחוקה בפרס ומדי שחייליה עוררו פחד רב [שטיינזלץ].
התיאור סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ מציג את זירת המוות: המוני חללי עילם יקיפו את קברי שריהם וגיבוריהם [רד"ק], או לחלופין שקבריהם יהיו סמוכים לאלו של מצרים, כאשר חללים רבים נקברים יחד בקבר אחד [מצודת דוד]. הרקע למפלה זו, לפי חלק מהמפרשים, הוא מלחמה גדולה שתפרוץ כאשר עילם תצא להילחם באומות אדום והנוצרים כנקמה על החרבת הבית השני והפגיעה בישראל. עילם תהרוג רבים מהם, אך בעקבות זאת יבואו עמים אחרים להגן ולנקום את דם אחיהם, וכך יפלו גם בני עילם בחרב [מלבי"ם, אברבנאל].
הנופלים מוגדרים כעֲרֵלִים, מונח המתאר אותם כבזויים ורשעים [שטיינזלץ], או כ"ערלי לב" שמתו ברשעתם מבלי לחזור בתשובה בטרם נהרגו [מצודת דוד, רד"ק]. במצב זה הם יורדים אל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, היא השאול והקבר [שטיינזלץ, אברבנאל].
הסיבה לעונשם הקשה מוסברת במילים אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. חתית זו, הפחד והשבר שהטילו בעולם, מכוונת במיוחד להרעתם לישראל: יש המפרשים כי עילם סייעה לנבוכדנאצר במצור על ירושלים [מצודת דוד], ויש הרואים בכך רמז למעשיהם בתקופה מאוחרת יותר, כאשר מנעו את בניין הבית השני וגזרו גזירות על ישראל כדוגמת מעשי המן [אברבנאל].
בעקבות חטאיהם, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם – הם נושאים עליהם כמשא וכסבל את הבושה [מצודת ציון]. כלימה זו נובעת מהפער העצום שבין הגדולה והכוח שהיו להם בעבר, לבין תבוסתם המשפילה בחרב בידי אויביהם, כשהם יורדים משיא תפארתם אל החידלון יחד עם שאר יוֹרְדֵי בוֹר [רד"ק, שטיינזלץ].