נפילתה של מעצמה אדירה שולחת גלי הדף של אימה ברחבי האזור כולו. אומות העולם ומנהיגיהן מוכים בתדהמה וחרדה קיומית לנוכח החורבן, מתוך הבנה שזעזוע בסדר גודל כזה מאיים גם על חייהם שלהם.
המילה וַהֲשִׁמּוֹתִי אינה מתייחסת רק לחורבן פיזי, אלא מבטאת תדהמה ושוק עמוק שאליו ייכנסו העמים לנוכח המפלה [רש"י, רד"ק, מצודות]. בעקבות זאת, המלכים יִשְׂעֲרוּ עָלֶיךָ שַׂעַר, כלומר ייתקפו בחרדה עזה המדומה לעוצמתה של רוח סערה [מצודות], כאשר כפילות המילים נועדה לחזק ולהדגיש את עוצמת הפחד והזעזוע [רד"ק, מלבי"ם].
האימה מתעוררת בְּעוֹפְפִי חַרְבִּי עַל־פְּנֵיהֶם. הפרשנים מסבירים כי "חרב ה'" היא למעשה צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל, והיא מתוארת כמעופפת משום שחילותיו יחלפו במהירות דרך ארצותיהם של אותם עמים עוברי אורח [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. מבחינה ציורית, המילה בְּעוֹפְפִי מדמה את הנפת החרב למעופו של עוף הפורח באוויר [רש"י], לתנועה המהירה של נשק המונף אל על [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], או לברק הזוהר והמבהיק של הלהב המתנופף מול פניהם ומטיל עליהם אימה [רד"ק, מצודת ציון].
כתוצאה ממראה זה, העמים וְחָרְדוּ לִרְגָעִים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בחרדה מתמשכת וגוברת, שבה הם רועדים מחדש בכל רגע ורגע. עם זאת, יש המפרשים את המילה מלשון שבר, כלומר שהם יתרסקו וייברו מרוב פחד פן הרעה תגיע אליהם [רש"י].
מפלתה של המעצמה מביאה למצב של אִישׁ לְנַפְשׁוֹ – כל אדם וכל אומה מתכנסים בדאגה לעצמם ולהישרדותם האישית, מתוך פחד משתק שהחרב האיומה לא תעצור ביעדה המקורי, אלא תעבור ותפגע גם בהם [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].