נבואה זו, המצוינת בתאריך מדויק, מהווה המשך ישיר לחזון קודם אך טומנת בחובה סודות עמוקים על מלחמות אחרית הימים. התאריך בשתי עשרה שנה מתייחס לשנה השתים עשרה למלכות צדקיהו, שהיא שנה אחת לאחר חורבן הבית [מצודת דוד]. הנביא מציין כי דבר ה' היה אליו בחמשה עשר לחדש, אך אינו נוקב בשם החודש, שכן הוא נסמך על הנבואה הקודמת שנאמרה בחודש השנים עשר. מכאן שהחזון הנוכחי התרחש בדיוק שבועיים לאחר הנבואה שקדמה לו [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
על אף שהנבואה נראית במבט ראשון כקינה נוספת על מצרים [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל], פרשנים רואים בה חזון סתום ועמוק המכוון אל קץ הימים ותקופת גוג ומגוג [אברבנאל, מלבי"ם]. הגישה הפרשנית המרכזית כאן קושרת את מפלת מצרים למלחמת עולם דתית שתתרחש לפני הגאולה, אם כי קיימת מחלוקת לגבי השתלשלות האירועים המדויקת.
לפי גישה אחת, טרם הגאולה יצאו אומות הנצרות (בני אדום מן המערב) למסע כיבושים, ילכדו את ארץ ישראל ויחריבו את מצרים. מעשים אלו יעוררו חרדה וקנאה דתית עזה בקרב אומות האסלאם (אנשי המזרח והצפון), שיחששו מפני התפשטות הנוצרים ויקנאו על שליטתם בירושלים. כתוצאה מכך, יתקבצו צבאות האסלאם ויילחמו בנוצרים מלחמה עקובה מדם סמוך לירושלים. התנגשות זו תהווה עונש אלוהי היסטורי לשני הצדדים: צאצאי מחריבי בית ראשון וצאצאי מחריבי בית שני ימצאו את מותם באדמת הקודש שבה חטאו בימי קדם [אברבנאל].
מנגד, גישה אחרת מסכימה כי מדובר במלחמת אחרית הימים, אך מתארת תרחיש שונה שבו המלחמה תפרוץ לאחר שעם ישראל כבר ישוב לשבת על אדמתו. לפי תפיסה זו, אומות הנצרות ואומות האסלאם יתאגדו תחילה יחד למסע מלחמה משותף במטרה לכבוש את הארץ מידי ישראל. אולם, בבואם לארץ, ה' יטיל ביניהם מהומה. הפערים העמוקים באמונתם הדתית יגרמו להם להפנות את נשקם זה כלפי זה, והם ישמידו אלו את אלו. מפלת העמים תתחיל במצרים, הקרובה לארץ ישראל, ותמשוך אחריה את שני הצדדים הלוחמים לאבדון מוחלט [מלבי"ם].