יחזקאל, פרק ל״ב, פסוק ב׳

ה' מצווה על הנביא לשאת קִינָה על פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם העתיד לאבד את מלכותו, כדי לחשוף את הפער שבין תפיסתו העצמית למציאות. בעוד שפרעה מתגאה ומדמיין את עצמו כאריה צעיר ושליט יבשתי שרודה בעמים, ולכן נאמר לו כְּפִיר גּוֹיִם נִדְמֵיתָ, בפועל מובהר כי וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים, כלומר זוחל מים עצום שביבשה הוא חסר אונים ותלוי לחלוטין בנהרותיו. כאשר הוא מתפרץ ויוצא ממקום מסתורו, וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ, הנהרות הללו מסמלים את חיילותיו היוצאים לפלוש לעמים אחרים. במסעות כיבוש אלו הוא עוכר את המים ורומס את הקרקעית, וַתִּדְלַח מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרוֹתָם, תיאור הממחיש כיצד הוא משחית ארצות זרות ובוזז את עושרן. עכירת המים רומזת גם לעונשו העתידי של פרעה, שבו ילקו המצרים במכות הדומות לעשר המכות ומימיהם ייעכרו שוב.