יחזקאל, פרק מ״א, פסוק י״ט

יצא לכם פעם להיכנס לאולם גדול או לארמון ולהסתכל על הפיתוחים המיוחדים שמעטרים את הקירות? תארו לעצמכם שאתם עומדים בתוך בית המקדש ומביטים בקירות המקושטים שלו. על הקירות חרוטות צורות של כרובים ושל עצי תמר. הקישוטים מסודרים כך שבין כרוב לכרוב עומדת הַתִּמֹרָה, שהיא צורה של עץ תמר. לכל כרוב יש שני פרצופים הפונים לכיוונים הפוכים: מצד אחד יש לו פְנֵי אָדָם, ומצד שני יש לו פְנֵי כְפִיר, שזהו אריה צעיר. הציורים מסודרים על הקיר בתבנית קבועה שחוזרת על עצמה: פני האדם של כרוב אחד מסתכלים על עץ התמר מצד אחד, ופני האריה הצעיר של הכרוב שיושב לידו מסתכלים על אותו עץ תמר בדיוק מהצד השני. הקישוט המרהיב הזה לא הופיע רק בקיר אחד, אלא היה עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב, כלומר הקיף את כל קירות המקדש מכל הכיוונים ויצר מראה מדהים ורציף לאורך כל המבנה.