תארו לעצמכם שאתם עומדים ליד בניין עצום ומפואר, ומרימים את הראש גבוה למעלה כדי לראות את הקצה שלו. בחזון שלו, הנביא מסתכל על בית המקדש ורואה שההיכל המרכזי גבוה מאוד, ומתנשא הרבה מעל החדרים שמקיפים אותו מכל הצדדים.
כשהנביא מסתכל למטה אל הבסיס של המבנה, הוא רואה את מוסדות הצלעות, שהם היסודות החזקים של אותם חדרים צדדיים. כמה רחבים היו היסודות האלה? הנביא מתאר שהרוחב שלהם היה מלו הקנה, כלומר רוחב של קנה מידה שלם. באותם ימים, קנה מידה כזה היה שווה באורכו לשש אמות.
אבל באילו אמות מדובר? המילה אצילה מגלה לנו שאלו היו אמות גדולות ומיוחדות. בדרך כלל, אמה נמדדת מהמרפק ועד לקצה האצבעות. אבל כאן, המידה הייתה גדולה יותר, ונמדדה מקצה האצבעות ועד לבית השחי. כך אנחנו מבינים עד כמה גדולים, רחבים ויציבים היו היסודות של בית המקדש.