מדידת מידות המקדש ממשיכה אל חזית המבנה, תוך שרטוט קו המידה מקצה לקצה כדי להשלים את תבנית המבנה המדויקת. הפסוק עוסק במדידת פְּנֵי הַבַּיִת, כלומר חזית הבית העומדת לַקָּדִים – לצד מזרח, כאשר המדידה נמתחת מדרום לצפון, מקיר קצה החצר האחד למשנהו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב משתמש במילה וְרֹחַב, שכן ממד זה של דרום-צפון מהווה את רוחב המבנה, לעומת האורך שיימדד לאחר מכן ממזרח למערב [מלבי"ם].
כדי להגיע למידה של מֵאָה אַמָּה בחזית המזרחית, הפרשנים מסבירים כי חזית הבית הייתה רחבה יותר משאר חלקי המבנה. האולם שבחזית בלט והתרחב חמש עשרה אמות לכיוון צפון וחמש עשרה אמות לכיוון דרום, מעבר לרוחב ההיכל והתאים שאחריו. הרחבה זו אינה חלל פנימי פתוח בתוך האולם, אלא מבנים שנקראו "בתי החליפות" (או תאים נוספים), אשר חוברו לאולם משני צדדיו והשלימו את הרוחב הכולל למאה אמה [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].
זיהוי המבנים המוזכרים בפסוק, ובפרט המונח וְהַגִּזְרָה, עורר דיון בין המפרשים. יש המזהים את הגזרה עם האולם עצמו, העומד בתווך בין בתי החליפות שניצבו בחזית [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש הסבורים כי "הבית" הוא ההיכל, ואילו "הגזרה" היא העלייה שמעליו. מתוך תפיסה זו, נמתחת ביקורת על הגישה המזהה את הבית והגזרה כמבנה אחד, שכן הפסוק מפריד ביניהם במפורש ב-ו' החיבור [רד"ק החולק על רש"י]. כך נוצרת תמונה של חזית רחבה ומפוארת, המורכבת ממספר אגפים המשתלבים יחד למידה שלמה ומושלמת.