במהלך סיורו של הנביא במקדש העתידי, נמשכת פעולת המדידה המדויקת של מבני הקודש. הפירוט האדריכלי משרטט את היקף המבנים, החללים והנספחים השונים, המצטרפים יחד למידה הרמונית של מאה אמה.
הביטוי אֲשֶׁר עַל אַחֲרֶיהָ מתאר את כיוון המדידה, אך הפרשנים נחלקו במשמעותו המדויקת. יש הסבורים כי המודד פנה לאחור, אל הצד המערבי שמאחורי המבנים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], או שמדד את הצד המזרחי והמערבי גם יחד [רד"ק, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת שהמודד חזר על עקבותיו כדי למדוד את הפאה הדרומית, לאחר שכבר הקיף את שאר רוחות הבניין [רש"י, מצודת דוד].
המילה וְאַתִּיקֶיהָא (הנכתבת במסורת האותיות עם וי"ו אך נקראת ביו"ד, ועם אל"ף שותקת בסופה [מנחת שי, רד"ק]) זכתה למספר ביאורים. מבחינה אדריכלית, יש המזהים את ה"אתיקים" כעמודים מרובעים הבולטים מן החומה לצורך חיזוק ותמיכה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. פירוש מורחב יותר מתאר אותם כמבנה מוגבה, מעין מרפסת, הנשען על עמודים או על קורות הנמתחות בין גגות של בניינים סמוכים, כדי לנצל חללים ריקים [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים מילה זו כשם כולל לתאים וללשכות שסבבו את הבניין [רד"ק, אברבנאל]. גישה נוספת, הנשענת על התרגום הארמי הקדום, מבארת את המילה מלשון זווית, ומכוונת ל"בית החליפות" (המקום שבו גנזו את סכיני השחיטה) שעמד בזוויות הבית [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון].
התוספת מִפּוֹ וּמִפּוֹ מציינת שהמדידה כללה את שני הצדדים המקבילים, מצפון ומדרום [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם], וסך כל המרחק על פני מבנים אלו השלים את המידה למֵאָה אַמָּה.
הפרשנים מסכימים כי הַהֵיכָל הַפְּנִימִי הוא קודש הקודשים, בעוד אֻלַמֵּי הֶחָצֵר הם האולמות הסובבים או התא המערבי הצר והארוך [מלבי"ם]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שסוף הפסוק אינו עומד בפני עצמו, אלא מחובר רעיונית לפסוקים הבאים אחריו. חיבור זה נועד ללמד שכל אותם מבנים פנימיים חלקו מאפיינים אדריכליים משותפים כגון ספים וחלונות אטומים [רש"י, מצודת דוד], או כדי להדגיש שלמרות המידות הכלליות שצוינו, לכל אחד מחללי הקודש הפנימיים הללו היו מידות מדויקות וייחודיות משלו [רד"ק, אברבנאל].