תבנית המקדש משלבת בין פרטים אדריכליים מדויקים לבין התגלויות רוחניות נשגבות, ושילוב זה ניכר היטב במבנה הפתחים ובמראות הנגלים דרכם.
ההתייחסות הראשונה היא לפתח ההיכל. המילה מְזוּזַת נכתבה באות תיו במקום באות הא, אך משמעותה רגילה והיא מתייחסת לשתי המזוזות גם יחד [רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי מְזוּזַת רְבֻעָה מתאר את צורתן ההנדסית של המזוזות או של הפתח כולו, שהיו בעלי צורה מרובעת ולא עגולה, אם כי צלעות הריבוע לא היו בהכרח שוות באורכן [מצודת ציון].
לצד ההסבר הצורני, קיימים פירושים המתמקדים במבנה הפתחים ובמספרם. יש המבארים כי לפתח היו ארבע מזוזות, שתיים מכל צד, כדי להחזיק דלתות כפולות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. פרשנות אחרת מציעה שהמספר ארבע מתייחס למרכיבי הפתח כולו: שתי מזוזות בצדדים, מפתן למטה ומשקוף למעלה [רש"י]. גישה שונה לחלוטין רואה בכך תיאור של מיקום ההיכל במרחב המקדש, בהיותו הפתח הרביעי בסדר הכניסה פנימה, לאחר החצר החיצונה, החצר הפנימית והאולם [מלבי"ם].
חציו השני של הפסוק עוסק בביטוי וּפְנֵי הַקֹּדֶשׁ, המכוון לפתח קודש הקודשים או לחלל ההיכל עצמו [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לגבי משמעות המילים הַמַּרְאֶה כַּמַּרְאֶה, נחלקו המפרשים לשני קווי חשיבה מרכזיים: האדריכלי והנבואי.
באפיק האדריכלי, הכוונה היא להשוואה פיזית בין הפתחים. המראה של פתח קודש הקודשים היה זהה לחלוטין למראה פתח ההיכל, כלומר גם הוא אופיין במזוזות מרובעות [מצודת דוד, רד"ק]. פירוש נקודתי נוסף מקשר את המילה הַמַּרְאֶה למנורת המקדש שהאירה את הבית, ונראתה כמנורת מאור רגילה הסמוכה לשולחן [מצודת דוד].
לעומת זאת, באפיק הנבואי, המילה כַּמַּרְאֶה מתפרשת כהתגלות אלוהית. בפתח קודש הקודשים נגלה לנביא אור נוגה וחיזיון מיוחד של כסא הכבוד, בדומה למראה המרכבה המפורסם שראה בתחילת נבואתו על נהר כבר [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית משלבת בין הפיזי לרוחני ומפרשת את המילה כַּמַּרְאֶה במשמעות של ראי. לפי תפיסה זו, פני הקודש שימשו כמשטח משקף שבו הדהד החיזיון האלוהי של מעשה המרכבה, וכך ראה הנביא את ההתגלות משתקפת בתוך המקדש עצמו [מלבי"ם].