מבנה פתחי המקדש הצטיין בתכנון אדריכלי מורכב וייחודי, שנועד לתת מענה לעוביים העצום של קירות ההיכל. מערכת הכניסה לא הורכבה מדלתות רגילות, אלא ממנגנון משוכלל של דלתות כפולות ומתקפלות שאפשרו פתיחה וכיסוי מושלם של חלל הפתח.
לפתח ההיכל ולפתח הקודש הפנימי היו שתי זוגות של דלתות, פנימיות וחיצוניות [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. המילה מוסבות מתארת את תנועת הסיבוב של הדלתות על צירן בעת הפתיחה, וכן את היותן נסובות ומתקפלות זו על גבי זו [מצודת ציון, מלבי"ם, מצודת דוד].
הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות, המבוססות על מסורת חז"ל, לאופן פעולתן של דלתות אלו. הגישה הראשונה מסבירה כי הדלתות החיצוניות נפתחו לתוך חלל הפתח כדי לכסות את עובי הכותל, בעוד שהדלתות הפנימיות נפתחו אל תוך חלל הבית עצמו. מטרת פתיחתן פנימה הייתה לכסות את הקיר שמאחורי הדלתות, שכן כל הבית היה מצופה זהב מלבד אותו אזור מוסתר [רש"י, רד"ק].
לעומת זאת, הגישה השנייה, שאותה מזהים הפרשנים כהסבר המדויק לפסוק זה, גורסת כי גם הדלתות הפנימיות וגם החיצוניות עמדו בתוך חלל הפתח עצמו. כדי לאפשר זאת בתוך מרחב מוגבל, כל דלת הייתה עשויה מחוליות וצירים שאפשרו לה להתקפל לשניים, בדומה ללוחות עץ המחוברים זה לזה. רוחבה של כל דלת היה חמש אמות, וכאשר נפתחו, הן התקפלו למחצית מרוחבן. כך יכלו הדלתות להיפתח זו לעומת זו בתוך חלל הפתח, וכאשר נפרסו הן כיסו במדויק את עובי הכותל החשוף [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
מבנה מיוחד זה, שבו כל דלת מורכבת למעשה משתי דלתות קטנות המתקפלות לאחור, משקף את התכנון העתידי של הבית השלישי. במבנה זה, הדלתות יותאמו במדויק למידות הפתח וינועו בחללו בלבד, באופן משוכלל ושונה מזה שהיה בבית שני [מלבי"ם].