עיצוב המקדש משלב בין פאר אסתטי לבין יציבות הנדסית, כאשר העיטורים הפנימיים גולשים אל פתחי המבנה, ויסודות העץ מחזקים את קירותיו הגבוהים.
המילים וַעֲשׂוּיָה אֲלֵיהֶן אֶל דַּלְתוֹת הַהֵיכָל מתארות את מיקום העיטורים. רוב הפרשנים מסבירים כי המילה אֲלֵיהֶן משמעותה "עליהן", כלומר על הדלתות. הכפילות הלשונית, שבה מופיע קודם הכינוי "אליהן" ולאחריו הפירוש "אל דלתות ההיכל", היא סגנון מקראי מוכר [רד"ק, אברבנאל]. עם זאת, יש המדגישים כי כפילות זו באה למעט ולהבהיר שהכוונה היא לדלתות ההיכל בלבד, ולא לדלתות קודש הקודשים [מלבי"ם]. השימוש במילה וַעֲשׂוּיָה בלשון נקבה יחיד, למרות שהיא מתייחסת לכְּרוּבִים וְתִמֹרִים שהם ברבים, נובע מכך שהכוונה היא ל"צורת" הכרובים והתמרים [רד"ק, אברבנאל]. צורות אלו, שגולפו על הדלתות, היו זהות לחלוטין לאלו שהיו חקוקות על קירות הבית [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
בסוף הפסוק מופיע הביטוי וְעָב עֵץ אֶל פְּנֵי הָאוּלָם מֵהַחוּץ. הפרשנים מסכימים כי וְעָב עֵץ הוא היפוך מילים שמשמעותו עץ עבה או קורה עבה [מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. באשר לתפקידה של קורה זו, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב המפרשים. הגישה הראשונה, הנשענת על דברי חז"ל, מסבירה שמדובר בכלונסאות וקורות ארז שנקבעו מכותל ההיכל לכותל האולם כדי לחזק את הבניין ולמנוע מהקירות הגבוהים לנטות או לקרוס. קורות אלו בלטו החוצה אל פני האולם, כלפי החצר הפנימית [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. הגישה השנייה מפרשת כי מדובר בקורת עץ עבה ששימשה כמעין משקוף או תקרת עץ מעל פתח האולם, והיא בלטה מבחוץ כלפי המזבח [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רד"ק].