מראה המקדש העתידי ממשיך להתבהר, תוך פירוט האלמנטים האדריכליים והעיצוביים המעטרים את המבנה. התיאור משלב בין הנוי החיצוני והפנימי לבין יסודות הבנייה התומכים בתקרת הבית.
הנביא רואה חַלּוֹנִים אֲטֻמוֹת, אשר היו חלונות רחבים מבפנים וצרים מבחוץ [אברבנאל]. גישה נוספת מסבירה כי אלו היו חלונות שנסתמו במחיצה זכה ובהירה מזכוכית [אברבנאל, מצודת דוד]. חלונות אלו נקבעו במבנה בנוסף לחלונות הגבוהים שהיו בהיכל עצמו [מלבי"ם]. לצד החלונות נקבעו תִמֹרִים מִפּוֹ וּמִפּוֹ, שהם עיטורים וציורים בצורת עצי תמר שנועדו לנוי, והם מוקמו משני צידי החלונות או על גבי המזוזות [מלבי"ם, אברבנאל, מצודת דוד].
עיטורים וחלונות אלו פזורים במספר מוקדים: אֶל כִּתְפוֹת הָאוּלָם, כלומר בשני צידי הפתח של האולם [רש"י, מצודת ציון], וכן על צַלְעוֹת הַבַּיִת וְהָעֻבִּים [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
בביאור המושגים צַלְעוֹת הַבַּיִת וְהָעֻבִּים, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנשענת על מסורת חז"ל, היא שמדובר ביסודות מבנה התקרה. צַלְעוֹת הַבַּיִת הם קורות עץ ארז שהונחו בשכיבה על ראש הקירות כדי לשאת עליהן את התקרה [רש"י, רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד]. לעומת קו פרשני זה, יש המסבירים כי צלעות הבית הם התאים שהקיפו את המבנה מכל צדדיו [מלבי"ם]. המילה וְהָעֻבִּים מתארת את קורות העץ הגדולות והעבות המהוות את התקרה עצמה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בסמוך לקורות עבות אלו, בחלקו העליון של המבנה, קרוב לתקרה, היו קבועים חלונות נוספים [מלבי"ם].