במראה המקדש העתידי מתגלה כלי עץ ייחודי, אשר תיאורו מטשטש את הגבולות שבין מזבח קטורת לשולחן פנים. הכתוב פותח במידותיו של מזבח, אך מסתיים בהכרזה מפתיעה כי מדובר בשולחן, מעבר המעורר דיון נרחב באשר לזהותו ותפקידו הרוחני של הכלי.
הפרשנים נחלקו בשאלת מהותו של הכלי הניצב בהיכל. גישה אחת גורסת כי מדובר במזבח הקטורת הפנימי [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מזבח זה שונה מזה שעשה משה, והוא מוצג כעשוי עץ בלבד, ללא ציפוי זהב. הסיבה לכך היא שהנביא רואה את העץ שעתיד לקבל את הציפוי בעתיד [מלבי"ם], או משום שהמראה נועד להדגיש את הקדושה הרוחנית העתידית על פני עושר גשמי של כסף וזהב [אברבנאל]. מנגד, גישה אחרת מפרשת כי המילה הַמִּזְבֵּחַ מכוונת למעשה לשולחן שעמד ממול למזבח, והוא היה עשוי לוחות עץ המצופים זהב [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
המעבר החד בין תיאור המזבח לבין תיאור השולחן נושא משמעות סמלית עמוקה. בזמן חורבן הבית בטלו הקורבנות, אך שפע המזון מאת ה' לא פסק. לכן, המזבח, המסמל את עבודת הקורבנות שתחזור לעתיד לבוא, ממלא במראה הנבואה גם את מקומו של השולחן שלא הוצג בנפרד, שכן שניהם עשויים עץ [מלבי"ם]. בנוסף, מעבר זה רומז לכך שבזמן שאין בית מקדש, שולחנו של אדם, עליו הוא סועד, מכפר עליו כפי שכיפר המזבח בעבר [רש"י, רד"ק]. כאשר נאמר וַיְדַבֵּר אֵלַי, הכוונה היא למלאך הדובר אל הנביא [מצודת דוד], והכרזתו זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' באה ללמד כי העושר, הכבוד והטובות הגשמיות אינם מושגים מעצמם, אלא הם שפע המגיע ישירות מאת ה', המשביע לכל חי רצון ומשגיח על ברואיו [אברבנאל].
הכתוב מפרט את מידותיו וחלקיו של הכלי: שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם־אַמּוֹת. למרות שרוחבו אינו מוזכר במפורש, מקובל להניח כי הוא היה מרובע ורוחבו זהה לאורכו [מלבי"ם, רד"ק]. המילה וּמִקְצֹעוֹתָיו מתארת את הזוויות והפינות של הכלי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים שהכוונה לקרנות המזבח [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ] או לרגליים הנמשכות מארבע פינותיו [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].
המילה וְאׇרְכּוֹ המופיעה שוב, מתפרשת כשטח העליון וגג הכלי [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל], אם כי יש הסבורים שהיא מתחברת למילה הקודמת, ללמד שהפינות נכללות במידת האורך הכללית של הכלי [רד"ק]. לבסוף, המילה וְקִירֹתָיו מתארת את הכתלים הקבועים המחברים את חלקי הכלי מלמטה [מלבי"ם, מצודת דוד], או את מסגרותיו התוחמות אותו [רש"י, אברבנאל]. כל אלו נראו בחזון כשהם עשויים עֵץ.